לחבק את הרוח האקלקטית: לפענח את האסתטיקה של האופנה הבוהמית

הסגנון הבוהמייני, המאופיין בהיסטוריה המובהקת ובמשיכה האסתטית שלו, נותר סגנון עיצוב בגדים קלאסי שמתעלה על הזמן. המהות חסרת הדאגות, הקז'ואלית, הרומנטית והבלתי מאולפת שלה נותנת מענה לחיפוש המודרני אחר חופש, ביטוי עצמי ואינדיווידואליות. מאמר זה מתעמק במקורות ובמהות של הסגנון הבוהמייני, מיישם אותו על עיצוב אופנת נשים כדי להעמיק את ההערכה של אנשים לסגנון זה ולהרחיב את המשיכה והקבלה שלו. סקירה כללית של סגנון בוהמי מקורותיה של בוהמיה: "בוהמיה" מתייחסת למדינה ללא חוף במרכז אירופה, פעם חלק מהאימפריה הרומית וכיום חלק מצ'כיה. כשדנים בבוהמיה, חושבים לעתים קרובות על צוענים. במקור מצפון-מערב הודו, הצוענים נעקרו ממולדתם והיגרו ברחבי העולם בסביבות המאה ה-10 לספירה עקב מלחמה. הצרפתים מתייחסים אליהם כאל בוהמיינים, מונח שמתאר גם אנשים בעלי רוח בוהמית. הצוענים התפרנסו בעיקר ממכירה וקבצנות, ואורח חייהם הנוודי טיפח פילוסופיית חיים חסרת דאגות המאופיינת בהנאה, אופטימיות, פתיחות ראש והתעלמות מעושר חומרי.

עד המאה ה-19, "בוהמייני" היה מונח נפוץ לתיאור אנשים, הגדרות או יצירות ספרות ואמנות עם ניחוח אמנותי ייחודי. הרוח הבוהמית היא מונח מקיף המקיף את הרוחניות ואורח החיים של הבוהמיינים. הרוח האסתטית למען האמנות: ההקדמה של מרגר ל"בוהמיינים, סצנות מחיי הספרות ברובע הלטיני" הייתה הראשונה שהציעה ש"בוהמיה הייתה מצב אמנות". לאחר מכן, האסתטיקה, כפי שיוצגה על ידי וילהלם גאונט, פירשה את בוהמיה כצורה של רוח דתית אמנותית שבה האמנות היא ערך עליון. ביטוי הרוח האמנותית האוונגרדית: בכתבים שונים, אמנים אוונגרדיים מכונים ישירות בוהמיינים. ג'רולד סיירס, דמות מייצגת, טוען שאמנות אוונגרד הייתה נקודת הסיום הבלתי נמנעת של התפתחותה של בוהמיה עד סוף המאה ה-19. מנקודת מבט היסטורית, חקר היחסים של בוהמיה בן מאות שנים של היחסים בין אמנות, אמנים, מסחר וחיים ביסס את האסתטיקה ההישרדותית שלה באמצעות סוריאליזם, מה שהופך אותה לגיטימית יותר ומעלה אותה לעיקרון של אמנות הישרדות. בשנות ה-30 של המאה ה-20 נוצר קונפליקט בן מאה שנה בין ספרות ואמנות בוהמית - המאופיינת בחדשנות, מרד, חופש וביטוי עצמי - לבין אמנות מסחרית ומוכוונת שוק, שהעדיפה חומרנות, קונפורמיות, מסורת וסדר. עם זאת, בשנות ה-60, ספרו של דיוויד ברוקס, "The Bubos in Paradise", שילב את שתי הקבוצות הנבדלות הללו כדי ליצור קבוצה חדשה, "Bubos", המורכבת מאליטות שחיפשו גם עידון חומרי וגם חופש עם רומנטיקה. ביטוי אסתטי של חיי היומיום: החוקר הבריטי Featherstone טוען שניתן לתאר את ההצגה האסתטית של חיי היומיום בשלוש דרכים. הגישה השנייה כוללת תכנון הפיכת החיים ליצירות אמנות, תוך הצבת בוהמיה בחזית האסתטיזציה של חיי היומיום. מהתצפיות לעיל, קל להסיק שהרוח הבוהמית נקרעת בין כמה קונפליקטים, שמקורם בקשר שלה הן למעמד האינטלקטואלי והן למעמד הנמוך. הדיכוטומיה הזו גורמת לבוהמיה להיאבק בין "אמנות למען האמנות" לבין "מלאכות החיים", העומדים בניגוד זה לזה. עם זאת, המונח שמכיל בצורה הטובה ביותר את הרוח הבוהמית הוא עדיין "אמנות חיה". שמלות בוהו  סגנון השמלה של בוהו הוא תוצר של הרוח הבוהמית. סגנון זה הוא לא רק הלבוש הלאומי של העם הבוהמי, אלא גם מודרני ומגוון, המשלב אלמנטים של לבוש מאזורים שונים. שמלות מרובות שכבות רוסיות, רקמה הודית, חרוזים ואבנים צבעוניות, גדילי עור מרוקאיים, תליונים וחרוזים, עיטורים בעבודת יד מושכים את העין ובדים ארוגים בעבודת יד עשירים, תחרה מדורגת, הדפסי בטיק וינטג', פריטים פתוחים, קשרים, דוגמאות לא סדירות , ועבודות טלאים עם סגנונות שונים של בדים הם כולם אלמנטים קלאסיים של הסגנון הבוהמייני. חייטות גותית ומורכבת מתמקדת בצווארון ובמותניים. ההכלה החזקה של הסגנון הבוהמייני מאפשרת לו לשלב אלמנטים שונים לסגנון מאוחד, מורכב ולא עמוס באופן טבעי. הוא לא שגרתי וחופשי בצורתו, עם יופי הרמוני כללי. בוהמיין הוא סגנון לבוש מעט דקדנטי וחסר מעצורים המעניק עדיפות לקז'ואל ופנאי, כאשר דקדנטיות וחוסר מעצורים מייצגים יחס מרדני למסורת, וקז'ואל ופנאי מציגים את קלות התחרות ואורח חיים נינוח. שמלות בוהו בעיצוב אופנת נשים, היישום האסתטי הספציפי של הסגנון הבוהמי משמש כ"עור שני" של אנשים, בעל תכונות פרקטיות ואסתטיות כאחד. ההיסטוריה האתנית הייחודית, האמונות הדתיות ואורח החיים של העם הבוהמי עיצבו את אסתטיקת הלבוש המיוחדת שלהם. המאפיינים הכלליים של שמלות בוהו הם אקלקטיים, הדוגלים בשימור היופי הטבעי המקורי, חסר מעוצב וטבעי, סגנון כללי הרמוני ומאוחד, פרטים מורכבים ומגוונים, המציגים רמה גבוהה של אסתטיקה וגיוון.