אופנה טרנדית: שמלות בוהו

בשלוש השנים האחרונות, הנושא הפופולרי ביותר בתעשיית האופנה הוא שמלות בוהו . הבגדים הנמכרים ביותר מתויגים בעיקר בסגנון "בוהמי", ויצרני הבגדים מאמצים את הטרנד העיצובי החדש הזה עם כשרון "בוהמי". עולם האופנה עוסק כולו בסגנון ה"בוהמייני".

1. לבוש בסגנון "בוהמי" הסגנון "בוהמייני" התייחס במקור לאורח החיים חסר המעצורים, השירה והריקוד של האנשים החיים בצ'כוסלובקיה. היום, זה התפתח לדרך חיים. סגנון הלבוש הבוהמייני דומה לציורים המופשטים העלומים של פיקאסו, לציורי שמן דתיים דהויים מימי הביניים ודפוסי שיש טבעיים מבלבלים, כאוטיים, מופרעים ועוצרי נשימה. אפור כהה, כחול עמוק, שחור, אדום, כתום, ורד אדום, וה"רוז אפור" הפופולרי באינטרנט הם הצבעים הבסיסיים של סגנון זה. כשזה מגיע לשמלות בוהו , אי אפשר לברוח מחצאית ארוכה מלאה בקפלים עבים ודקים. זה יכול להיות עשוי מכותנה טהורה, פשתן גס, משי כבד, עם עיצובי גזרה, מעוטרים ברקמה בסגנון בוהמי, סלסולים חינניים או פרנזים. זה יכול להיות מכוסה בדפוסים לא סדירים או עם טלאים עם בדים בסגנון אחר. בקיצור, הוא מורכב, יוקרתי, ומאותת כל הזמן על הייחודיות שלו. זה הופך נשים שלובשות אותו באופן מיידי ליוצאות דופן ולזלזול בכל דבר

2. לבוש בסגנון "בוהמייני" ו"פוסטמודרניזם" אני מאמין שהסגנון ה"בוהמייני" הוא למעשה ביטוי ישיר לסגנון ה"פוסטמודרניזם" המתווכח בלי סוף בעולם העיצוב בעיצוב בגדים. ניתן לומר שזו תנועת "פוסטמודרניזם" בתחום עיצוב הבגדים. הסיבות הן כדלקמן:

2.1 עקביות של סיבות עיצוב אינו עוסק רק בסטנדרטים טכניים ובצרכים פונקציונליים, אלא גם מבטא את הפילוסופיה, האידיאולוגיה והתופעות התרבותיות המורכבות של חברה. הוא משקף את התקדמות הציוויליזציה האנושית בצורה חומרית. "עיצוב פוסטמודרני" מצביע על כך שלאנשים יש ספקות וחוסר שביעות רצון מהסיכויים להתפתחות של "מודרניזם". הנוסטלגיה בסוף המאה והרגשות המורכבים שנוצרו ברקע התרבותי של המאה החדשה החליפו את הצרכים האסתטיים הפונקציונליים גרידא.

הסגנון ה"בוהמייני" הוא בדיוק המגמה האסתטית העמוקה יותר שצצה לאחר שאנשים לא היו מרוצים מהפונקציונליות הפשוטה (כיסוי הגוף) ומהתפקוד החברתי (רדיפה אחר יופי וכו') של הלבוש בהקשר התרבותי החדש. הסגנון ה"בוהמייני" מכסה מגוון רחב יותר של פסיכולוגיה חברתית ועונה על הצרכים הפסיכולוגיים של אנשים בתקופה מסוימת זו. לכן, "הסגנון הבוהמי" הגיח והפך פופולרי.

2.2 צורת ביטוי: עיצוב כאוטי, מורכב ולא רציונלי

תכונה חשובה של עיצוב "פוסט מודרניזם" היא "עיצוב לא רציונלי". אנשים רבים מאמינים שתנועת ה"פוסטמודרניזם" הובילה לציורים שאף אחד לא יכול להבין, ספרים שאף אחד לא יכול להבין, ארכיטקטורה בלתי נסבלת, פונקציונליות מוצר לא ברורה וחוסר משיכה חושית. נציגת ה"פוסטמודרניזם" היא קבוצת העיצוב ממפיס, שעיקרון העיצוב שלה הוא מה שמכונה "קיטש", מילה גרמנית שמשמעותה רדוד, חדשני, אופנתי ומסנוור. ממפיס מתחילה את העיצוב שלה מנקודת מבט הומניסטית ורגשית ולא מנקודת מבט מדעית ורציונלית. הוא שובר בכוונה מוסכמות בחומרים, צורות וצבעים, עם גישה אופטימית ורועשת לחיים, שנראה נאיבי וקומי. במקביל, מבחינת סגנון העיצוב, ספגה ביקורת גם על התיאוריה שבה דוגל ה"פוסט-מודרניזם" לפיה "עדיף להיות בשפע מוגזם מאשר פשוט עני". כל אלה דומים לסגנון ה"בוהמייני" של היום.

לבגדים בסגנון "בוהמייני" יש כמות גדולה של קישוט, אפילו נערמים, עם הרבה תחרה ושכבות חצאיות חסרות מטרה לכאורה. שיטות לבוש נון-קונפורמיסטיות, כמו גם הומור ובידור, כולם משקפים את האופי הכאוטי והמורכב של "העיצוב הלא רציונלי" שלה. אנשים רבים לא יכולים להבין או להבין את זה, והפונקציונליות של הבגדים אינה מספקת, מה שהופך אותו לא נוח לפעולה ולעבודה, ואפילו קשה ללבוש. יש אנשים שאומרים שזו לא "אמנות עיצוב" ואינה עומדת באלמנטים הבסיסיים של יופי עיצובי, הדומה לשרבוט של ילד. כשהיא הופיעה לראשונה, אנשים קראו לזה בצחוק "לא בגדים".

2.3 החזרת המסורת והקלאסיציזם "הפוסטמודרניסטים" דוגלים בפלורליזם תרבותי ובהבדלים, בפתיחות ובשונות שלו, תוך שימת דגש על האינדיבידואליות והמאפיינים הלאומיים של העיצוב, שהוא חלק מהמחשבה הפוסט-מודרניסטית. בעיצוב "פוסטמודרניסטי" ישנה חזרה למסורת ולקלאסיציזם. מתחת למראה המוגזם של ה"בוהמייני", הוא מדגיש את הרכות הנשית של מלכות הנשים, מתבסס על תחפושת של נערות צועניות נודדות, ומשקף ישירות את החזרה ללבוש המסורתי והקלאסי עם החצאיות המסורתיות המלאות, התחרה והטכניקות הדקורטיביות המורכבות. ואביזרים.

2.4 סטטוס עיצוב - אתגרים ותיקונים הפוסטמודרניזם הוא אתגר ורוויזיה למודרניזם. תחת הנחת היסוד של מענה לצרכי החיים, הזרם המרכזי של עיצוב עכשווי הוא עדיין העיצוב המודרניסטי הפונקציונלי. בהשוואה לבסיס התיאורטי המוצק ולמאפיינים המעודנים של העיצוב המודרניסטי, העיצוב הפוסט-מודרני הרגשי ביותר הוא שביר יחסית, אשר נוצר בתגובה לחולשות של העיצוב המודרניסטי. בטווח הארוך, זה רק אתגר ותיקון למודרניזם. צ'ארלס ג'נקס מאמין שהפוסטמודרניזם עולה על המודרניזם בשילוב מהויות תרבותיות מסורתיות ומודרניות. הפוסטמודרניזם הוא הומוריסטי ומלא ספקות, אך אינו מכחיש דבר, ואינו שולל עמימות, סתירות, מורכבות וחוסר עקביות, מה שהופך את העיצוב לעשיר ומגוון.

שמלות בוהו מהוות אתגר ועדכון ללבוש תועלתני ופונקציונלי. עם קצב החיים המואץ כיום, ביגוד פרקטי ותמציתי יכול לענות על הצרכים של אנשים, מה שהופך את הבגד לקל ללבישה ולכביסה, נוח לכל החיים וקל לפעולה. עם זאת, בגדים בסגנון בוהמי מספקים באופן זמני את הצרכים הפסיכולוגיים של אנשים לחידוש ולשינוי, וממלאים את הרצון של אנשים למימוש עצמי, ייחודיות ואסקפיזם. בסופו של דבר, זו יכולה להיות רק הופעה קצרה, אבל היא מעשירה את שלב האופנה. הפונקציונליזם והמעשיות של בגדים עדיין צריכים להיות הכיוון העיקרי של פיתוח בגדים. לכן, הסגנון הבוהמי הוא רק אתגר ותיקון לביגוד תועלתני ופונקציונלי.